חרדה. איך אפשר עם חרדה ואיך אפשר בלי חרדה?

האם חרדה היא באמת משהו שאפשר להיפטר ממנו? לא ממש. החיים ללא חרדה הינם תסריט לא מפתה. המאמר עוסק בהגדרת החרדה דרך תיאור התסמינים האופייניים למצב זה. בהמשך, אני מציע דרך הסתכלות שונה על התופעה האמורה. לבסוף יש לי כמה מחשבות על טיפול עצמי בהתקפי חרדה.

חרדה הינה אחת מהתופעות השכיחות והמציקות ביותר בתחום הפסיכולוגיה. סקר אמריקאי מצא שכיחויות גבוהות של מעל 18 אחוזים הסובלים מחרדה, כאשר רבע מהם סובלים מחרדה חמורה (4 אחוז ומעלה מהאוכלוסייה הבוגרת). מי שמכיר את התופעה יודע שקשה מאוד לאפיין את האדם הסובל מחרדה. אנשים אלו יכולים להיות מצליחים מאוד, מנהלים כריזמטיים, סטודנטים מוכשרים וגם אנשי עסקים מבריקים. המשותף להם הינה אך ורק תחושת החרדה הפוקדת אותם ללא הודעה מוקדמת במהלך היום, ובעיקר בשעות הערב.

חרדה יכולה להתבטא בדרכים רבות:

מחשבות

          חשיבה קטסטרופלית ש'הכול יכול להיגמר בקרוב', 'אני הולך למות', 'מישהו יקר לי יפגע'

          דפוסי חשיבה אובססיביים 'אני חייב לפתור את הבעיה עכשיו'

          דאגה מתמדת

            ביקורת עצמית: 'אני לא בסדר', 'אני לא מצליח' 'אני מאכזב', 'אני לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלי', 'אני גורם צער'.

ואפילו במחשבות פסיכוטיות

בהתנהגויות:

סיוטים בלילה וסיוטים בהקיץ

            נטיה לעבוד יתר על המידה

 נטיה לתוקפנות

        הימנעות מאנשים העלולים לעורר חרדה, הימנעות ממקומות או מדברים

הרגעה עצמית על ידי תרופות, אלכוהול או סמים

ברגשות:

התקפי פאניקה

עצבנות

נטייה לדיכאון

פחד > אני כותב על זה פוסט בגוגל + שלי

אימה

בגוף באופן פיזי:

            מתח בשרירים התחושה של להיות תפוס

כאבים לא מוסברים וכאבי לב דפיקות לב

לחץ בחזה

מועקה בנשימה

סחרחורת

קשיי שינה

אם אתה מכיר את התופעות הללו אתה יודע היטב שחרדה היא תחושה לא נעימה, בלשון המעטה. חרדה הינה תמצית המצוקה. מעין חשש כללי שאינו מאפשר לעיתים להתעלם ממנו. אם אתה מזהה את עצמך ברשימה אולם חושב ש'ככה כולם מרגישים' המצב אף חמור יותר.

מצד שני, בפסיכולוגיה יש הרבה פעמים 'צד שני', חרדה הינה תבלין חיוני לחיים בריאים ומאושרים. כן, מאושרים ועל זה אני רוצה לדבר למרות שאתה סובל.

חרדה היא טעם החיים (טעם בעייתי..)

חרדה היא סימן של חיים. לכל אדם חי קיימת מידה של חרדה. ללא חרדה לא היה לנו אכפת, לא היינו מתאמצים  לנצח במשחק. ללא חרדה לא היינו מתאהבים, לא היינו מחזרים ולא היה לנו משנה עם מי אנחנו חיים ועם מי אנחנו מקיימים חיים משותפים. בעבודה לא היינו משתדלים להשיג, לא הייתה לנו אפשרות להציב מטרה ולפתח תחושת הישג.

לכן, אני טוען, אין צורך לחסל את החרדה באופן מוחלט, בטח שלא על ידי נטילת יתר של תרופות סמים או אלכוהול.

  1. טיפול פסיכואנליטי בחרדה הוא טיפול בשיחה. למעשה הוא החלפת מילים והרבה מילים, והוא צריך לשלב להבנתי ארבעה גורמים. הראשון הכרות הכי מעמיקה עם החרדה, דיבור הכי פתוח וגלוי על מקורות החרדה, גם בעבר וגם בהווה. לנסות להקיף את החרדה מכל עבריה- מכל הצדדים. ואם יש משהו שקשה לדבר עליו לפחות לסמן אותו ולהתעקש לחזור אליו ולדבר אותו. אני קורא לזה להסתכל לחרדה בעיניים. אני מודה, לפעמים החרדה מופיעה ממש בזמן הפגישה, וגם מגיעה לעוצמות – זה לא רצוי, זה לא מתוכנן, אבל גם כך חשוב להגיד את זה. חשוב להתייצב אל מול החרדה, עד כמה שאפשר בכל הכוח.
  2. דבר שני, לעשות סדר בחרדה. לסווג אותה, לכמת אותה, למדוד אותה. לחקור אותה ממש כמו מדענים. למצוא את הרגע הספציפי אשר בו היא מופיעה, לגלות גם את הרגע שבו היא נסוגה. לגלות אלו מחשבות מעוררות אותה ואלו מרגיעות.  קשה מאוד לסווג חרדות אולם זה חשוב מאוד אם אנחנו רוצים להכיר את החרדות שלנו ולשלוט בהן. יש אנשים אשר מנהלים אפילו 'יומן חרדה', אני חושב שזה רעיון מצוין.
  3. הדבר השלישי והאופייני לטיפול פסיכואנליטי בן זמננו הוא דיבור וחקירה גלויים ביחסים שבין החרדה והטיפול. מטופלים אשר סובלים מחרדה מפתחים פעמים רבות חוויות חרדתיות ביחס לטיפול. זה לא אומר שהטיפול נכשל – להיפך זה מסמן את הפוטנציאל להצלחת הטיפול. זה יכול להופיע במחשבה ש'אסור לי לאחר לטיפול', ש'אני חייב כסף למטפל', ש'לא אמרתי את הכול', 'אני לא מעניין' ועוד שלל של מחשבות מטרידות מחשבות אשר הורסות את הסיכוי להרגיש נינוח, שבע, מטופל, רגוע או כל הרגשה טובה בסיסית. הדיבור עם המטפל על זה יכול להפתיע אותך לטובה, כי גם החרדה וגם ההרגעה הינם תהליכים פנימיים אשר מתרחשים בסביבה בינאישית. יתכן שתגלה שהמטפל מחזיק בעמדה רגשית כלפיך אשר עושה את החרדה לאחרת. או מורגשת אחרת.
  4. ולבסוף השלב הרביעי בטיפול בחרדה. להתיידד איתה. חרדה היא צרה צרורה, אני יודע. אני באמת יודע. היא דופקת את החיים. אבל… יש מילים מסוימות אשר עוד רגע אכתוב אותן המבטאות מידה מסוימת של חרדה בקונטקסט מסוים – ואלו חרדות חיוביות: התרגשות, התאהבות, הידלקות, חרמנות (כן, מותר להגיד), הומור, תעוזה, סיכון (סיכון קל, כן? סיכון קל), חוצפה (במידה).. כל אלו בגוונים כאלו ואחרים עושים טעם לחיים. אנשים הסובלים מחרדה כל כך חרדים מחרדה, עד שהם מנסים להשטיח בכל הכוח את העקומה הרגשית. כל כך חוששים מחרדה שלא רוצים להרגיש דבר. לבסוף הם מפספסים רגעים קטנים ומשמעותיים אשר הופכים את החיים להיות שווים לחיות אותם ואת תולדות החיים לסיפור אישי – 'החיים שלי'. ויתור על החרדות הקטנות והמתוקות של החיים נקראות 'מוות רגשי' – זהו מצב שאפילו קשה יותר מדיכאון. אם כן, המטרה הרביעית של מסע טיפולי פסיכואנליטי בנוגע לחרדה אינו יכול להסתפק בהכרת החרדה והגדרתה וגם לא בדיבור על החרדה ביחסים בינך לבין המטפל אלא גם צריך להרחיק ולהשפיע עליך להתיידד עם מידה מסוימת של חרדה ואף לעורר חרדות חיוניות אלו.

אה, כן, ואל תסכימו להיות מטופלים פעם בשבוע, זה עלול להיות בזבוז זמן. רק פעמיים ומעלה.

חושב כמוני? חושב אחרת? השאר סימן שהיית כאן