איך יוצאים מדיכאון? שש המלצות

דיכאון, דיכאון קליני, דיספוריה, מצב רוח רע

דיכאון הוא 'רעה חולה' – הוא אחת מתהומות הסבל האנושי. קיימות עוד כמה אופנויות של סבל נפשי אולם לא אפרט אותן כאן. במאמר זה אמליץ לך לצאת מהדיכאון בשישה צעדים. לרוב האנשים הסובלים 'מדיכאון עמוק' אין כוחות, כך שאתה רשאי לעבור לסוף הרשימה לאותיות המודגשות. אולם להערכתי לא כדאי. עדיף לקרוא את הרשימה לאט לאט, אולי גם בהפסקות ורק אז להגיע להמלצות. מדוע? כי אני לא רוצה שתיישם אותן ככה בלי לחשוב. כי ההמלצות הללו אינן המלצות אשר נובעות מקווי החשיבה של הטיפול הקוגניטיבי או ה – CBT. אני רוצה שתיקח את ההמלצות מהעמדה אשר מהן הן נכתבות מהפסיכואנליזה האינטרסובייקטיבית.

אז נתחיל.

מצב רוח דיכאוני, דיכאון, דיכאון קליני, דיכאון עמוק – המון שמות לעצב גדול ולייאוש.

אלפי מאמרים נכתבו ובכולם תיאורים של האדם המדוכא ושל התסמינים הנצפים. האמת היא שאין שני דיכאונות דומים. לעיתים ישנה תמונה ברורה של 'תסמינים' ולעיתים יש 'אנטי-תסמינים':

תסמינים של דיכאון:

  • מועקה
  • חולשה
  • מתח פנימי
  • עייפות
  • עצב
  • עצבנות
  • פגיעה עצמית
  • התנהגות מסתכנת

'אנטי תסמינים' – או תסמיני 'אנטי'

  • חוסר עניין
  • חוסר סבלנות
  • חוסר תקווה
  • חוסר חשק
  • חוסר רצון לחיות
  • חוסר שינה
  • חוסר כוחות

אולם הניסיון הפנומנולוגי לתאר את הסובל מדיכאון נידון לכישלון. הדיכאון איננו יכול להסתכם במילים כי הוא מעבר למילים הדיכאון נמצא ברווחים אשר בין המילים. ברווחים של חוסר חמצן וריקבון. הדיכאון אינו יכול להסתפק בתיאור חיצוני כי הוא 'בתוך' הנפש – ומה שבאמת גורם לסבל האדם השרוי בדיכאון מורגש כמשהו שקשה מאוד לתאר אותו.

דיכאון לפי התיאוריה האינטרסובייקטיבית

החשוב ביותר הוא המאפיין הפרטי של הסבל: הדיכאון הינו אישי ופרטי והוא מהווה תמונת מצב של נפש ייחודית וסובלת. ישנם כאלו שמתפקדים היטב ועדיין, בתוך תוכם, רוצים למות שעה שעה. ישנם כאלו המסתירים את החוויה הפנימית של ריק ובדידות. ישנם אנשים הסובלים מדיכאון אשר מצליחים להתמודד איתו ביום וקורסים אליו בלילה, וישנם אשר להיפך. ישנם אשר נראים כלפי חוץ כ'מושלמים', כאילו שהם נהנים מהחיים במלואם, הרפתקנים ונועזים – אולם למעשה בתוכם ויתרו על תקווה והם פועלים בניגוד לפוטנציאל ולמימוש העצמי שלהם.

לכן, דיכאון הינו בעצם אבחנה אשר אדם ורק הוא יכול לתת על עצמו. האבחנה תהיה לרוב דיווח עצמי על בדידות, על נסיגה לתוך העצמי, על אכזבה ועל ייאוש.

כאשר אתה בוחן את עצמך ואת מידת הדיכאון שלך אתה מגלה לעיתים שהאופן בו נחווה הדיכאון שלך – הוא סימונה גם של דרך היציאה ממנו. הדיכאון האישי שלך מכיל בתוכו את הרמזים לשינוי אשר אליו אתה משתוקק, ואשר אותו עזבת בייאוש.

דיכאון הוא מצב בינאישי אשר בו ל'אחר' כבר אין משמעות.

לכן – לא יוצאים מדיכאון לבד. מומלץ לכן לכתוב וגם לדבר עם מישהו. במהלכה של שיחה כאשר אתה ממשיג את ה'בלתי ניתן לדיבור' – בכל זאת אתה יכול לשמוע את עצמך אומר 'משהו' על הריק הפנימי, על הייאוש ועל תחושת האבלות. במידה ותוכל לסמוך שוב, לסמוך עוד פעם אחת על האדם ה'אחר' שיוכל לשמוע ולחשוב את כאבך – תוכל לפתח אסטרטגיה של יציאה הדרגתית מהדיכאון. האם הדיכאון מתבסס על חוסר הצלחה? על חוסר במוצלחות? על פיספוס? על אכזבה מיחסים רומנטיים או חברתיים? אם אתה יודע משהו על חווית הדיכאון, אם אתה יכול להסביר אותה באופן חלקי, אתה יכול גם לתאר לעצמך מהו הדבר אשר יוכל להוביל אותך החוצה לחיים. שים לב, כל האפשרויות הינן למעשה אכזבה מיחסים בינאישיים.

מרכיב פנימי מרכזי בדיכאון הוא חווית החרדה. החרדה היא חרדה מהמוות הנפשי בעוד הגוף הפיזי עדיין בחיים. חוסר האונים מתפתח בזמן הדיכאון ונובע מהפחד להיכשל שוב בניסיון לחיות, להינות ולתת משמעות לחייך, ואז, מותש ומובס, למות מחוסר משאבים רגשיים. מדובר בחרדה שהחמיצה והפכה לייאוש.

שש מדרגות ליציאה מדיכאון

כאשר אתה מבין את הדיכאון כנסיגה מיואשת לתוך עצמך, ראה גם את ששת הצעדים הבאים כמדרגות בדרך לשיקום הקשר עם ה'אחר'. אלו יכולים להיות אלו אשר קרובים לך, ואלו יכולים להיות אנשים חדשים אשר עדיין לא הכרת:

  1. מצא שורש. שורש הדיכאון הינו התשובה האישית שלך לשאלה 'מדוע אני מדוכא?'   זו לא חייבת להיות תשובה אחת. זו גם לא חייבת להיות תשובה מוחלטת. זו יכולה להיות השערה בלבד. זו לא חייבת להיות תשובה יציבה, אלא יכולה אפילו להיות תשובה זמנית. אולם רצוי שהתשובה שלך, תשובתך האישית, לשאלה 'מדוע אני מדוכא?' תכלול גם יחס לאנשים אחרים.

 

  1. שים גבול. לשים גבולות לדיכאון אפשר במספר אופנים.   תנסה להבחין מתי 'זה' התחיל. תנסה לתת לעצמך לוחות זמנים לעתיד:   'בעוד שבוע, אנסה …', או  'כל יום בשעה שש אחר הצהריים אצא מהבית ו…',   'מותר לי להיות בדיכאון אבל ליד הילדים שלי אני חייב ל…'

 

  1. הטל אשמה תעביר אחריות. אני יודע שזה נשמע מוזר. זה גם נכתב בצורה מעט פרובוקטיבית. אולם נטייה של אנשים הסובלים מדיכאון הינה להתרכז בעצמם ובעיקר ביחס לחלקים השליליים של המחשבה, ואז גם להאשים את מי? את עצמם! – 'הדיכאון בגללי', 'אני לא מצליח ל.. ולכן אני בדיכאון', 'מגיע לי', רק אני לא יכול…' וכולי. יכול להיות שאתה צודק ויכול להיות שאתה טועה. זו לא השאלה. זכור, אנחנו מנסים למצוא דרך לצאת מהדיכאון. תנסה למצוא אנשים אשר אתה יכול להאשים או להטיל עליהם אחריות להרגשתך הרעה. אפילו רק במידה חלקית. אפילו רק בהיבטים פאסיביים – קרי לא עשו משהו אשר יכול היה לעזור לך, התעלמו, הזניחו. ואפילו רק 'בראש' מבלי להגיד להם. תנסה לראות את המניעים שלהם, ותנסה להפסיק מגמות או השפעות מדכאות בחייך כיום.

 

 

  1. תסדר (ותמפה). תסביר את הדיכאון, תן לו שמות. תגדיר רגשות. את כל אלא תמפה ותסדר. מה בא לפני מה. מה יותר כבד מהשני. מה משפיע על מה. ככל שהדיכאון יהיה מוכר יותר וממופה יותר יקל עליך לטפל בו חלקים חלקים. במידה ותיגש לטיפול פסיכולוגי – כאשר מיפית את מרחב הדיכאון כבר עשית חצי דרך. שוב, גם כאן תנסה לחבר זיכרונות, תחושות ומחשבות לאנשים. כך מפה פנימית תשקף גם מפה בינאישית.

 

  1. תעגון. עוד המלצה מעט מוזרה. אתה לא חייב לצאת מיד מהדיכאון, ואפילו לא כדאי. אתה לא אמור להיות מאושר בשבוע הבא. אפילו להיפך. לאחר שמיפית את מפת הדיכאון, תשוטט בה. תשהה. תעגון פה ושם. אלו חלקים שלך. יש בהם אמת ואף יופי כלשהו. אל תנסה לבטל את הדיכאון, אך גם אל תטבע בו ואל תתמכר אליו. לעגון מבחינתי זו היכולת לדבר אל עצמך מבלי להביע דחיפות בשינוי. תשהה. תלמד להכיר.

 

 

  1. תמתין. לדיכאון יש מהלך גלי. הוא מתחיל, הוא מגיע לשיאו והוא יורד וחולף. לעיתים זהו מהלך של שבועות ולעיתים של שנים – למען האמת. אם תהיה רגיש למהלכו של הדיכאון ולא תיתן לו לשטוף אותך תוכל להבחין בנסיגות גדולות וקטנות של הרגשת הדיכאון. זכור אתה לא 'דיכאון' – אתה אדם אשר סובל מתחושות של דיכאון. כאשר יש נסיגה בדיכאון, כאשר יש קצת 'אוויר' וחשק קל נצל את הרגע. תתקדם, תצא. תעשה.
 
תרופות?

מילה אחרונה לגבי טיפול תרופתי.  אם אתה סובל, מאוד סובל, למה לא לנסות?   אמנם טיפול תרופתי איננו מטפל במהות הדיכאון אבל הוא בהחלט יכול להביא להקלה –  ואם אכן הוא עושה זאת, למה לא? (כן, אני מכיר את הסיבות למה לא לקחת תרופות פסיכיאטריות, וגם מסכים עם רובן. אבל האם הן מתקיימות גם ביחס לנטילת תרופות לזמן קצר ובליווי מתאים?)

אולם הפתרון, להערכתי, איננו בתרופה אלא במילים.  במילים אשר נאמרות בין אנשים, ובינך לבין עצמך. הפתרון הוא בפרשנות שלך לעצמך וליחסים שלך עם הסובבים אותך,  והמילים הפוטנציאליות, המילים אשר ממתינות להגשמה ביחס לחייך בעתיד.

אם הגעת עד לכאן, יש לך כבר בטח מחשבות חדשות..  אם בא לך לשתף – אשמח, ואם לא אני מאחל לך – בהצלחה!